1.

כאשר אנחנו קוראים את חזון הנביאים לאחרית הימים, עלול להתגנב איזה ספק קטן ולכרסם בליבו של כל אחד מאתנו. האם באמת זאב יגור עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, כדברי הנביא מיכה?! האם ייתכן, שהר בית השם יהיה נכון בראש ההרים ונהרו כל הגויים ויגידו כולם: "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים", כדברי הנביא ישעיהו?! האם יכולים להתקיים דברי הנביא זכריה לפיו לעתיד לבוא "יישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים"?! כל דברי הנבואות הללו כל-כך יפים ומעודדים עד שהם נשמעים לא ריאליים. לעיתים אף מערערים אותנו לפקפק ולתהות: האם כל הנבואות אכן תתגשמנה? 

פרשת וישב מתחילה במילים: "אלה תולדות יעקב, יוסף" וגו'. ידועים וחשובים דברי ה'חפץ חיים', שפירש את הפסוק כך: "אלה תולדות יעקב" – אם אנחנו מעוניינים לדעת את תולדותיו של יעקב, שהם בעצם ההיסטוריה של כל עם ישראל, התשובה היא: "יוסף". יוסף הוא המראה שדרכה משתקפים כל דברי ימי עם ישראל. מדוע? מפני שסיפור חייו של יוסף הוא אולי הדוגמה הבולטת ביותר למסכת חיים שלא כדרך הטבע.

2.

הירידה של יוסף הייתה ללא ספק שלא כדרך הטבע. 

האם זה טבעי שאחים יבואו ויגידו: "לכו ונהרגהו"?! ומה הנימוק שהביא אותם למסקנה הזו? – "על חלומותיו ועל דבריו". האם זו סיבה מספקת כדי לחרוץ גזר דין מוות לאח?! 

גם ראובן שכבר בא להצילו מידם, לא מביא איתו איזו בשורה טובה במיוחד. הוא אומר: "לכו ונשליכהו אל אחד הבורות." והגמרא מספרת לנו במה היה מלא אותו הבור – "מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו." כלומר, ברגע שתיגע כף רגלו של יוסף בקרקעית הבור, באופן טבעי לא תהיה לו זכות קיום. וגם לאחר שהאחים קיבלו את עצת ראובן, ויוסף הושלך אל הבור ושרד שם מעל לדרך הטבע, הסיפור שלו עם האחים עוד לא נגמר. לא עבר הרבה זמן עד שיוסף מוצא מהבור בעקבות 'דברי הטעם' של מנהיג האחים – יהודה: "מה בצע ונהרוג את אחינו וכיסינו את דמו? לכו ונמכרנו לישמעאלים." ומשם הוא נמכר הלאה והלאה ומוצא את עצמו בבית הסוהר על לא עוול בכפו בלי תאריך יציאה. 

בחור בן 17, המובחר שבבנים, זו שהתורה מכנה בשם "בן זקונים"  ומתרגם אונקלוס: 'בר חכימא', כלומר – בן חכם, יורד מהמעמד הנשגב הזה בצורה כל כך דרסטית. מאמו הוא נפרד עוד קודם לכן, שהרי כבר מתה בדרך. כעת הוא נפרד מאביו, מושלך ונמכר כעבד במצרים ומידרדר עוד יותר עד שנהיה אסיר בבית האסורים. ירידה כל-כל עצומה ואיומה. שלא כדרך הטבע.

אמנם העלייה שלו בפרשה הבאה, פרשת מקץ, גם היא שלא כדרך הטבע. 

לאחר שהוא פותר את חלומות שר המשקים ושר האופים, פרעה חולם פעם אחר פעם אותו החלום בווריאציות שונות. והתורה מלמדת, שבכל ארץ מצרים הגדולה, שהייתה מלאה בחרטומים ומכשפים, "אין פותר אותם לפרעה." אף לא אחד הצליח להציע פתרון, שהניח את הדעת, עד שהגיע שר המשקים, הזכיר את חטאיו וסיפר על אודות החלומות שחלמו הוא ושר האופים בבית האסורים וכיצד פתר לשניהם הנער העברי – "איש כפתרון חלומו". תיכף נקרא יוסף לבית פרעה ופותר גם לו את החלום, וכתוצאה מפתירת החלומות לצד עצות מחוכמות, הוא עולה בבת אחת מהיותו עבד זר חבוש בבית האסורים ונהפך באופן רשמי למושל בכל ארץ מצרים ובאופן מעשי הוא שולט בכל העולם, שנזקק לו בעקבות הרעב הקשה, שפקד את כל מדינות תבל. העלייה שלו הייתה חדה ונפלאה. גם היא – כמו הירידה – הייתה שלא כדרך הטבע. 

לאור הדברים הללו אומר ה'חפץ חיים': "אלה תולדות יעקב", אם אתם מופתעים מהרבה פסוקים בתנ"ך המדברים על הגאולה העתידה לבוא ואתם מתקשים להאמין, שכל דברי הנביאים לצאצאיו של ישראל אכן יתקיימו במלואם… קחו לדוגמה את יוסף. הוא ירד שלא כדרך הטבע, אך כמו כן העלייה שלו הייתה בוודאי שלא כדרך הטבע. "אלה תולדות יעקב – יוסף". 

3.

פרשיות וישב ומקץ בדרך כלל פוגשות במעגל השנה את חג החנוכה. סיפורי הגבורה ותעצומות הנפש שגילו החשמונאים היו כולם שלא כדרך הטבע. האימפריה היוונית, ששלטה אז בכל העולם כולו, הפסידה לקומץ חשמונאים שהיו בניו של מתתיהו כהן גדול. איך זה ייתכן?! שוב התשובה היא: אלה תולדות יעקב – יוסף.

בכל דור ודור ניתן לראות בבירור את ההשגחה המיוחדת שיש עלינו, להבין שעצם קיומנו אינו כדרך הטבע ולדעת, כי לא יטוש השם עמו ולא יעזוב את נחלתו. 

יהי רצון, שנזכה אכן לגאולה שלמה במהרה, והניסים שנעשו לאבותינו בימים ההם יתרחשו גם לנו בזמן הזה.